נעים להכיר:
רחל ארז, 51 מחיפה.
אמנית, צלמת ויוצרת המתמחה בתהליכי צילום קלאסיים.
מרצה לצילום במרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצו חיפה ובעלת "סטודיו לאלכימיה" המעביר סדנאות בטכניקות צילום מהמאה ה-19.
מגיל צעיר מאוד ידעתי שהאומנות היא דרכי ובתחילת דרכי עסקתי בציור.
למדתי אצל טובי המורים. הייתה לי מורה נהדרת בשם אולגה לנהרד, ציירת מדהימה שהקנתה לי כלים לציור ריאליסטי.
עם הזמן הרגשתי שהטכניקה בלבד לא מספקת אותי ושהציור ככלי לא נכון לי ולא מאפשר לי לתת ביטוי אישי מלא למערך המחשבות והרגשות שלי.
מאוד רציתי ללמוד לימודים "פרקטים" כאלו שיקנו לי מקצוע ובהתחלה לא ידעתי מה. בגלל שציירתי חשבתי ובטעות שיהיה נכון להתמקצע בעיצוב הגרפי, אבל מהר מאוד הבנתי שעיצוב גראפי לא בשבילי ונרשמתי ללימודי צילום במרכז האקדמי וויצו חיפה. תמיד צילמתי, אבל עדיין לא ידעתי מה הפוטנציאל הגלום בצילום ככלי לביטוי אישי, עבורי.
רחל ארז בסטודיו - צילום: מיכל מונטג
כמה שנים, טרום לימודי הצילום, סתם באחד מהפעמים בהם ירדתי לזרוק את הזבל, ראיתי ספר מונח על גבי פח האשפה, הרגשתי שהוא קורא לי. אני לא אוהבת פחים והם אינם אוהבים אותי, אבל הספר קרא לי וניגשתי אליו. הספר שקרא לי היה "עיפרון הטבע" - The Pencil of Nature. ("עיפרון הטבע" הוא אחד מספרי הצילום הראשונים בעולם שיצא בשנת 1844 מאת ויליאם הנרי פוקס טלבוט אחד מאבותיו המייסדים של הצילום). לא הכרתי את הספר או מחברו, אבל הסתקרנתי. נתקלתי בתוכו במושג: "קאמרה לוסידה", ושאלתי את עצמי מה זה? הסקרנות שלי גברה והמשך הקריאה בספר הרחיב את הדעת שלי לגבי עולם הצילום האנלוגי שלא הכרתי עד אז. מרגע מציאת הספר והחשיפה למושגי הצילום שהיו מודפסים בתוכו לא הפסקתי לחשוב על כמות הכלים שהוא יכול לאפשר לי.
בסטודיו לאלכימיה של רחל ארז - צילום: מיכל מונטג
בשנים שלמדתי כולם עסקו בצילום האנאלוגי. צילמו ופיתחו סרטים והדפיסו תמונות בחדר החושך הקלאסי, אבל אני ידעתי שלצילום האנאלוגי ישנם עוד כלים רבים ומגוונים שאני רוצה ללמוד ולהתפתח באמצעותם ועד מהירה הבנתי שאין מקום בארץ בו אני יכולה ללמוד את כל הטכניקות שעניינו אותי בצורה מסודרת. אז החלטתי ללמוד את התכנים האלו בצורה אוטודידקטית, חקרתי בכל פעם טכניקה ועוד אחת. קראתי הרבה ספרים מקצועיים באנגלית, היה קשה ולפעמים משעמם, אבל ברגע שסיימתי לתרגם את הכל והתחלתי ליישם הלכה למעשה את מה שהיה כתוב בהם, שום דבר כבר לא היה קשה ולא משעמם והפך לתגלית חדשה של עולם מלא קסם. זה היה שווה כל רגע וכל מאמץ.
בסטודיו לאלכימיה של רחל ארז - צילום: מיכל מונטג
בסטודיו לאלכימיה של רחל ארז - צילום: מיכל מונטג
אחרי הלימודים שימשתי כאסיסטנטית זמן קצר ותקופה קצרה לאחר מכן התחלתי ללמד במחלקה לצילום ביחידה ללימודי חוץ. לאט לאט השחלתי בעדינות את נושא הטכנולוגיות הישנות למערך השיעורים שלי כמו: הדפסות שמש: סיאנוטייפ וקאליטייפ, בנינו וצלמנו באמצעות המצלמה הראשונה בעולם הקאמרה אובסקורה, צילמנו ללא מצלמה – פוטוגרמות ועוד. היום אני מלמדת בשני מסלולים: מסלול צילום אנלוגי שחור לבן והדפסות שחור לבן ומסלול טכניקות הדפס וצילום מהמאה ה-19 שזה תחום ההתמחות שלי.
בסטודיו לאלכימיה של רחל ארז - צילום: מיכל מונטג
בסטודיו לאלכימיה של רחל ארז - צילום: מיכל מונטג
למה נשאבת לטכניקות הצילום הישנות של המאה ה-19 ? אני תמיד אומרת שאני לא יודעת אם אני בחרתי בתחום האנלוגי או שהוא בחר בי. אני בן אדם שכל דבר בחיים לוקח לו הרבה זמן, אולי בגלל זה אני מתחברת לקצב של העולם האנלוגי שהוא שונה לחלוטין מהעולם הדיגיטלי המהיר ונטול דחיית סיפוקים. כל מה שקשור לצילום האנלוגי קשור במושג זמן: התבוננות, סבלנות והתמדה זה סוג של שילוש קדוש. בצילום אנאלוגי קיימת חווית התהליך. מה שאני עושה במשך שנים רבות אני חווה תהליכים מאוד ארוכים . שום דבר אינו מיידי , אינו אינסטנט.
אומנות: רחל ארז
איך זה לעבוד עם חומרים וכימיקלים מסוכנים ביצירה? העבודה עם החומרים האלו מאוד מסקרנת, החל מהגוונים של כל כימיקל וכימיקל וכלה בריאקציות שנוצרות ביניהם. יש בקבוקים שכשפותחים אותם יוצא מהם עשן, ממש כמו בסרטים המצוירים כאשר רואים מכשפות המערבבות כל מיני תמיסות בקערות גדולות. אני אוהבת לעבוד עם החומרים שמכונים לא ידידותיים ושצריך להתנהל בצורה בטיחותית איתם. זה מאתגר. תמיד נמשכתי לדברים שהם על הקצה ומסוכנים, כילדה תמיד סקרן אותי לדעת מה יש מעבר לאותה דלת עם שלטי אזהרה. למדתי איך לעבוד עם הכימיקלים האלו בדרך בטיחותית: באילו ערכות מגן צריך להצטייד, מהם סוגי הכפפות המתאימות, מסכות אב"כ וכדומה. יש עניין ממש פיזי של הערכות הגוף לקראת היצירה? כן, נכון מאוד וזה יוצר אדרנלין במיוחד בשלב הרקיחה של כל מרכיבי התמיסות השונות. חייבים להתמגן ולהישמר מפני הדבר שאתה מאוד מאוד אוהב לעשות, זה כאילו דבר והיפוכו. אני אוהבת את הדיאלוג שנוצר בין הסכנה ליכולת שלי להישמר מפניה ועד קבלת התוצר הסופי. ללא החיבור לתוצר הסופי לאחר כל התהליך הלא פשוט הזה, לא הייתה לי התשוקה להתחיל כל פעם מחדש ללמוד עוד תהליך ועוד תהליך. יש סיפוק מאוד גדול בגילוי! כל טכניקה וכל תוצר של אותה טכניקה הוא גילוי מחדש, תוצר אחד ויחיד, One Of a Kind. למשל חלק מהיופי, בעיניי, של הטכניקה שנקראת לוח רטוב קולודיון אלו ה"כתמים" הכימיים שנוצרים בתהליך היצירה, הלוחות מוכנים בעבודת יד ולכן הם לא מושלמים וחלקים, אבל זה קסמם, הכתמים. זה מה שיש לכימיקלים לאמר לי בתהליך. אני רואה בהם חלק מהאמירה הסופית של העבודה.
אומנות: רחל ארז
מה הנושאים שאת עוסקת בהם ביצירה? אני עוסקת הרבה בזיכרון ובמוות, אני מתחילה לעסוק בנושאים האלו לאחר שאחי הלך לעולמו בגיל 19 וחצי בתאונת דרכים כשאני בת 23, מרגע זה ואילך אני עוסקת בשני נושאים: הראשון מוות – מתוך ניסיון להבין מהו? למרות ש אני מבינה שלעולם בחיי לא אבין. המוות שזור בתוך החיים שלנו ואנחנו לא יכולים להתכחש ולהתעלם ממנו. יחידה אחת חיים לצד מוות. והשני זיכרון - זיכרון שאותו אני מכירה וזיכרון שאני מעצבת מתוך ניסיון להבין מה קרה. זיכרון המבוסס על אירועים משמעותיים שקרו לי ולאמי בגיל 4 כל אחת בתקופה אחרת אבל עם חוויה דומה. דומה אבל אחרת. טרום מלחמת העולם השנייה. כפר קטן ברומניה, אמי בגיל 4, נסעה לבדה בעגלת חציר לכפר הסמוך לביקור משפחתי והייתה אמורה לחזור לביתה שוב בעגלה ,שהיתה מגיעה אחת לחודש. יום למחרת הגעתה לכפר השכן הגיעה שלא כמתוכנן, שוב עגלה מהכפר שלה והיא מחליטה בהחלטה של רגע לעזוב את המשחקים עם בני ובנות הדוד שלה ולחזור הביתה. באותו ערב הרגו את כל יושבי הבית אותו עזבה חיילים נאצים והיא שרדה בשל אותה החלטה של רגע לחזור הבייתה. מבחינתה זה היה נס גדול כי היא תמיד מאוד אהבה להגיע לבני הדודים שלה ולהישאר שם ולשחק אבל מסיבה לא ברורה היא החליטה לחזור הביתה. היא ניצלה.
אומנות: רחל ארז
כשהייתי בת 4, מידי בוקר בדרכי לגן, חציתי כביש ראשי וסוען. כל בוקר חיכיתי במעבר החציה לשכנה מבוגרת שהייתה תמיד מגיעה, נותנת לי יד וביחד היינו חוצות את הכביש. יום אחד הייתה לי תחושה שהשכנה מאחרת ולא רציתי לאחר לגן הילדים, הסתכלתי ימינה שמאלה וחציתי. ברגע שסיימתי לחצות שמעתי "בום" הסתכלתי לאחור וראיתי התקהלות גדולה, היא כנראה הגיע כמה שניות אחרי, חצתה ונהרגה. כשחזרתי הביתה אמי סיפרה לי ששכנה נהרגה הבוקר בעת חציית הכביש, היא לא ידעה שאותה השכנה הייתה מעבירה אותי את הכביש כל בוקר. כילדה קטנה מאוד הבנתי שחיים שלמים שהכרתי, החיים של אותה שכנה התפרקו ברגע. זה היה זעזוע מאוד גדול בשבילי ובאותו הרגע גם הבנתי שהחיים שלי ניתנו לי מחדש. הבנתי את זה בתור ילדה קטנה ואת אותו הבינה אימי ושתינו בנות 4. החוויה שהרגשתי שהכל מתפרק ובאותה הנשימה קורם עור-וגידים הייתה חוויה מדהימה מבחינתי. מצב של חיים ומוות מלווה הרבה מהנושאים שאני עוסקת בהם, נושאים ללא פתרון. בעבודות המונטאג' אני מפרקת ומרכיבה צילומים קיימים לדימוי חדש עם משמעות חדשה, שונה לעיתים מהמשמעות של הצילום המקורי. בהתבוננות בעבודות מבינים שמדובר במונטאז' המורכב מחלקים רבים, מתוך עשרות רבות של תמונות אבל גם באותו מבט העין שלנו משלימה את כל אותם חלקים מפורקים ליחידה אחת שלמה. אני מחפשת אימג'ים משלל הנגטיבים שצילמתי במשך השנים היכולים להתאים לעבודה, זאת עבודה סזיפיט ומורכבת מאוד.
אומנות: רחל ארז
מהו תהליך העבודה שלך? אני תמיד מתחילה עם "הדף הריק" אני מנסה לחשוב מה אני רוצה ליצור בתמונה השלמה ומתחילה ברישום של סקיצה רעיונית. אני נותנת ליצירה כותרת, ראשי פרקים ומילים שמסבירות, ממש כמו כתיבת ספר. לתוך הכותרות אני שותלת סימבולים שונים שבונים את הקונספט הסופי. לאחר מכן כשיש לי את כל היחידות כולן על גבי הדף אני מוצאת את האובייקטים והדמויות שיככבו בצילום הסופי או בעבודות המונטאז'. אני לא ניגשת מיד לצלם, אני מחכה שהדמויות תגענה אלי, אני יכולה פתאום לראות דמות ברחוב ולדעת שזו הדמות שנכונה לי לסיפור ואני מאוד מקווה שהיא תסכים להצטלם. לשמחתי אף פעם לא אמרו לי לא. איך העבודה עם בן אדם נוסף שמצולם? ביצירה צריך לקחת בחשבון שעומד מולך אדם שמגיע עם עולמו שלו, נוצר דיאלוג מאוד מעניין בין התכנים שגלומים בתוכך כיוצר והתכנים שמביא המצולם לתוך חלל הצילום ויחד נוצרת איזה שהיא ראקציה מעניינת.
אומנות: רחל ארז
מהם הגדלים של העבודות שאת אוהבת להדפיס? אני לא מתחברת לגדלים ענקיים ומעדיפה קנה מידה קטן. מסיבה פשוטה, זה מחייב את הצופה להתקרב ומאפשר מפגש והתבוננות יותר אינטימיים. כשהעבודה היא גדולה אתה לא מתקרב ואפשר לצפות בה מרחוק אבל כשהעבודה קטנה זה גורם לצופה להיכנס אל תוך חלל העבודה ומחייב התבוננות יותר אינטימית וקרובה. מהי השראה עבורך? השראה זה החיים עצמם. אני אוהבת להפרות את עצמי בידע חדש ולראות תהליכי עבודה של אומנים אחרים, אבל אני חושבת שהשראה זה הכאן והעכשיו. לא צריך לחפש רחוק, השראה נמצאת ממש בתוכנו. אני חושבת שכל אחד ואחת מאיתנו הוא מקור השראה אדיר.
אומנות: רחל ארז
איפה אפשר לראות את העבודות שלך מוצגות? כרגע אני מציגה בתערוכה קבוצתית בבולגריה. וגם במוזיאון חיפה בתערוכה קבוצתית רבת משתתפים שנקראת אנונימיקס בחדר: "הדרך לתהילה" המציגה אומנים מהארץ ומהעולם. ב"סטודיו לאלכימיה" אני מקיימת סדנאות הדפס בטכניקות צילום מהמאה ה-19. בחודש הקרוב יתקיימו סדנאות בתאריכים: 13/10/17 בחיפה 20/10/17 בתל אביב ניתן לעקוב אחרי פעילות הסטודיו בדף הפייסבוק של הסטודיו. מוזמנים לצפות בסרטון המקסים של האומן ג'יאני קוסומאנו המדפיס סיאנוטייפ מתוך לוח רטוב.
לקבלת עידכונים על פוסטים חדשים, ראיונות להשראה, לוחות חומרים
DESIGN PLAY - GROUND BLOG