כבר כמה שנים שאני עוקבת אחרי עבודות האיור המעניינות של יהלי זיו והיה לי ברור שאני חייבת לראיין אותה לבלוג. לשמחתי הרבה יהלי הסכימה וכך נולד לו ראיון להשראה מספר 5. נפגשנו בבית קפה בלב שכונת פלורנטין לשיחה מרתקת שהתחילה באיור, המשיכה בדראג ונגמרה במסר חשוב. הכרתי יוצרת מוכשרת עם שיטת עבודה מסקרנת, בעלת אג'נדה חברתית וגישה חיובית לחיים. מוזמנים להכיר את יהלי זיו. נעים להכיר: יהלי זיו, מאיירת בת 28. גרה בתל אביב במקור מרמת השרון. בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר.
איור וצילום: יהלי זיו
הייתי ילדה מאוד יצירתית כל הילדות שלי הייתי הילדה שמציירת, הילדה עם כתב היד היפה והילדה שמציירת וכותבת על חולצות בצופים. נהנתי להיות במשבצת הזאת וזה תמיד עזר לי. למדתי במגמת תיאטרון בבית הספר, אמא שלי היתה שחקנית בעברה וגם לי היה חלום ללמוד משחק. תמיד ידעתי שזה מה שאני אעשה כשאהיה גדולה. אחרי הצבא הבנתי שאם יש משהו שיחסית בא לי בקלות כמו הציור אז אולי אני צריכה לעשות עם זה משהו. התקבלתי לשנקר וזו הייתה אחת התקופות המשמעותיות בחיי, למרות כל הקשיים. בשנה א' לא מצאתי את עצמי והלכתי לאיבוד בין כל השיעורים. בשנה ב' כאשר התחלנו ללמוד איור הרגשתי שהגעתי למקום הנכון. כיתת האיור היתה קטנה ואינטימית משאר הכיתות והחוויה המשותפת היתה כמו מסלול לימודים מואץ ומרתק.

איור: יהלי זיו
לעודד שפה אישית בהתחלה רציתי לצייר נכון וריאליסטי, מקורות ההשראה שלי היו מאוד מאוד שונים ממה שעכשיו. לפני שנקר אמרו לי שהלימודים ישנו את כיוון היצירה שלי וזה היה מוזר לי והתברר כנכון. בלימודים הגישה היתה לא לקדש את הריאליסטי וכן לעודד שפה אישית, לחזור ל"ילדותי" "המכוער" והלא מושלם. נשמע כמו קלישאה אקדמית אבל עבורי הגישה הייתה מאוד משמעותית. הפנמתי שהמדוייק פחות חשוב לי והבנתי מהם נקודות החוזקה בהם אני יותר טובה ורוצה להתמקד, כמו עבודה בצבע כתם וצורה. בתחילת הלימודים לא עבדתי בכלל במחשב, הייתי ממש טכנופובית, היום המחשב הוא חלק כמעט עיקרי משיטת העבודה שלי. גם בזה עברתי תהליך טבעי של שינוי מהקצה לקצה בזכות הלימודים.

איור: יהלי זיו
התחברתי לעבודה במיגזרות נייר אני עובדת בכמה מסלולים: רישום, צבעי מים וגואש ומיגזרות נייר. העבודה עם מיגזרות נייר תפסה אותי די בהתחלה. בזמן שהרבה אנשים יכולים לחשוב שזה סיוט, מעיק וארכאי (כי היום הכל אפשר לעשות בפוטושופ) בעיני זה דווקא מצא חן ורציתי לנסות לכבוש את הטכניקה ולהפוך אותה לשלי. בהתחלה העבודה עם הנייר היתה רק בכתם ואם הייתי צריכה קו הייתי גוזרת קו, לאט לאט התפתחתי והוספתי עוד אלמנטים. מאוד התחברתי לעבודה עם הנייר ולמדתי לעבוד בתהליך יותר מקצועי. אני ממש לא היחידה שמתעסקת בטכניקת הנייר, יש רבים ומדהימים שאני אוהבת לראות ולקבל השראה מהם, אבל בסביבה הקרובה אלי אני פחות רואה את זה.

איור: יהלי זיו
ככל שזה מצומצם יותר, התוצאה יותר יפה. בעבודה אני אוהבת להגביל את עצמי ואני אוהבת שיש לי חוקים מוגדרים בתהליך כל יצירה. אם אני מחליטה שיש בסך הכל 8 צבעים שרק בתוכם אני עובדת, אז יש את מספר הניירות או העפרונות ואני לא יכולה לזוז מהם. החוקיות קיימת גם בעבודה דיגיטלית, אני מנסה לעבוד עם פלטת צבעים מצומצמת. זה עוזר לי להתרכז ולהיות יותר יצירתית. בעזרת החוקיות המצומצמת, האתגר שלי הוא למצוא כמה שיותר קומבינציות ושילובים מעניינים. יש פרוייקטים שאני אבחר מנעד רחב של צבעים אבל באופן כללי ככל שזה מצומצם יותר אני חושבת שהתוצאה יותר יפה. אני עובדת בסדר מסוים שהגיוני לי ואני פחות מערבבת בין טכניקות איור. האופן שבו אני עובדת בצבעי מים הוא לא האופן שבו אני עובדת בנייר. אני ארשום ידני בקו ואילו במחשב אני אעבוד בכתם, כל כלי מייצר חוקים אחרים. יכול להיות שעם הזמן החוקיות תלך ותשתנה אבל כרגע זה ההיגיון שלי בתהליך העבודה.

איור: יהלי זיו
מאיירת או ציירת? הסיבה שהלכתי ללמוד תקשורת חזותית ולא אומנות היתה כי חשוב לי שהדברים יהיו תקשורתיים ומובנים. אני לא עושה דברים רק בשביל לפרוק רגשות. בעבודות שהן יותר מעורפלות ופחות ברורות אני מנסה לשתול רמזים שהצופה יוכל לתקשר איתי. אני אוהבת עבודה מסחרית שיש לה מטרה מסוימת. בפרויקטים יותר חופשיים חשוב לי למצוא עוגן של טקסט, רעיון או מסר של הלקוח. זה התפקיד שלי ומה שאני מאוד אוהבת באיור שהוא לא סתם ציור לשם האומנות. מישהו צריך את מה שאני עושה ויש לזה צורך במוצר או במותג שלו.

איור נייר אריזה עבור חברת "טולמנס" בשיתוף עם סטודיו קוניאק
דמויות של אנשים מעניינים אותי אני מציירת מלא "יהלים" ו"יהליות" בצורה כזאת או אחרת. נושאים חברתיים ואנושיים תמיד מעסיקים אותי, אני לא אצייר רק נוף, תמיד יהיו דמויות של אנשים שמעניינים אותי, אני רואה באיור ובעבודות שלי גם אחריות חברתית, יש פוליטיקה גם במה שאנחנו יוצרים ויש לזה חשיבות חברתית. כילדה הדמויות המצוירות של דיסני היו בעיקר בהירות, ועדיין המקובל זה בהיר, רזה ויפה. אני מנסה בעבודות שלי להציג דמויות שעונות על מודל יופי אחר ומגוון. לאחרונה שמחתי לאייר לוגו עבור ״הסטודנטיות״- פורום התאים הפמיניסטיים, שפועלות במוסדות האקדמיים ברחבי הארץ לקידום נשים ושוויון מגדרי.

איור לוגו עבור ״הסטודנטיות״- פורום התאים הפמיניסטיים,במוסדות אקדמיים
בעבודות שלך הרבה פעמים הרקע לבן ומנותק מהדמויות. מבחינה עיצובית זה יותר אסתטי וממקד את תשומת הלב. אני עובדת על סצנת איור, בדיוק כמו בסצנה על בימת התיאטרון. מעניין אותי לראות דמות על כיסא יותר מאשר
לראות תפאורה עמוסה מלא בפרטים. בעזרת פרטים סימליים וצמצום צבעוני שמחליטים להכניס לתוך הסצנה אפשר לספר את הסיפור השלם.

איור: יהלי זיו
יש לך חיבור לשחקנית שרצית להיות בתור ילדה? הרבה פעמים כשהייתי רושמת בעיפרון כל מיני אנשים, בעיקר מבוגרים שראיתי בנסיעה באוטובוס או בהליכה ברחוב, זה תמיד הרגיש לי כמו דמויות אפרוריות של חנוך לוין. דמויות שצריך לספר את סיפורם, ברישום אני יכולה לתת להם את הבמה וזה מחבר אותי לתקופת לימודי תיאטרון בבית הספר. כשאני יוצרת רגע ריגשי זה תמיד יהיה בעזרת קו ועיפרון שהוא יותר אישי ואנושי מאשר ציור במחשב למשל.

רישום: יהלי זיו
סביבת העבודה רוב הזמן אני עובדת בבית. אני מאוד מסודרת וזה אומר לקום מוקדם כמו אנשים "רגילים" שעובדים מחוץ לבית ולעבוד בשעות שאני הכי טובה בהם. אני מאוד פדנטית וכל כמה זמן אני צריכה לאפס את עמדת העבודה שלי. כשעמדת העבודה שלי מגיעה לסיטואציה יפה באמצע בלגן של עשייה, אני יכולה לצלם אותה וחמש דקות אחר כך לסדר את הכל.

תמונה מתוך עמוד האינסטגרם של יהלי זיו
האהבה הכי גדולה שלי בעבודה אני צריכה לשמוע אנשים מדברים אם זה תכניות רדיו, ראיונות, או מוזיקת פופ "טראשית" עם אנרגיות טובות. זה לגמרי מגדיר את סביבת העבודה האופטימלית עבורי, אחרת אני אשקע לתוך עבודותי. האהבה הכי גדולה שלי היא לראות בזמן שאני יוצרת את "תוכנית הדראג של רו-פול", זה עושה לי טוב ומרגיע אותי. בתוכנית קיים חיבור של כל מה שאני אוהבת בעולם ועוד יותר מוגזם ועוד יותר מושלם. זה מה שהציל אותי בפרויקט הגמר מתחושת הדיכאון. המלצה מספר אחת לכל אדם שרוצה לשמוח בעולם תראו את "רו-פול" ותאהבו דראג!

שיתופי פעולה שמעניינים אותך מאוד מעניין אותי לעבוד עם טקסטיל ואופנה ואשמח לשיתוף פעולה עם מעצבי אופנה. עבודה משמעוית העבודה המשמעותית הראשונה שעשיתי היתה חלק ממסגרת הלימודים בשנה ג', האיורים שלי נבחרו לפוסטר התדמיתי של תערוכת סוף השנה של בוגרי שנקר. המשימה היתה ליצור פוסטרים לתערוכה, את הפוסטר המנצח יבחרו ראש המחלקה לתקשורת חזותית ונשיאת שנקר פרופ' יולי תמיר, והוא יהפוך לפוסטר התדמיתי הרשמי לסוף השנה. זה היה תהליך שמאוד נהנתי ממנו וגם תקופה שמאוד התפתח הקו שלי. הפעם הראשונה שיצרתי משהו שאני ממשיכה לפתח אותו עד היום. הפוסטר קיבל חשיפה גדולה מאוד וזה היה מרגש ומספק מבחינה מקצועית. זאת אחת העבודות שאני באמת אוהבת והיא מאוד מייצגת את השפה שלי. משם התחילו דברים להתגלגל ומהר מאוד יצאתי לדרך עצמאית.

איור פוסטר לתערוכת הבוגרים שנקר יהלי זיו

איור פוסטר לתערוכת הבוגרים שנקר יהלי זיו
מסר לאומה בלימודים נותנים לנו המון כלים יצירתיים שעוזרים לנו בתהליך העבודה המקצועי. חבל לי שלא מציידים אותנו בכלים שיעזרו לנו בהתנהלות המקצועית מול לקוחות, הצעות מחיר, ניהול עסק עצמאי ושיווק. אין אפילו יום עיון אחד בשנה ד' וזה ממש חסר. אני ממליצה לסטודנטים להתחיל להשתמש באינסטגרם ככלי חשיפה באופן עקבי כבר בתקופת הלימודים. האינסטגרם הוא הכלי הכי טוב להכיר אנשים ולמצוא השראה מכל העולם. חשוב לעקוב אחרי קולגות, לפרגן ולהיות חלק מהקהילה "הווירטואלית", לא טוב להיות מנותק. כולנו מתמודדים עם אותן הבעיות המקצועית ואנחנו יכולים לעזור אחד לשני, יש מקום לכולם. סולידריות מקצועית!

מתוך איור פוסטר לתערוכת הבוגרים שנקר יהלי זיו
המלצות על פרופיל אינסטגרם שאת אוהבת לעקוב אחריהם? המלצה ראשונה: היא נעמה בן משה naameba@ - נעמה היא מעצבת טקסטיל וגם חברה טובה, היא יוצרת מסקרנת מאוד ויש לה תהליכי עבודה מעניינים. המלצה שניה: היא רוני פחימה ronifahima@ מאיירת שאני אוהבת והיה לי העונג ללמוד אצלה בשנקר והיא נפלאה. המלצה שלישית: נועה שניר noa.snir@ מאיירת מהממת מישראל שממוקמת היום בברלין. המלצה רביעית: דימה קורמה dmitrykorma@ חבר טוב אומן גרפיטי ומגזרות נייר מעורר השראה מתל אביב.

תודה יהלי על ראיון מעניין ומלא השראה, נהנתי מאוד להכיר אותך ולשמוע על מאחורי הקלעים של היצירה שלך. ממליצה בחום לעקוב אחרי עבודותיה של יהלי באינסטגרם, בפייסבוק וכמובן באתר שלה. - חג סוכות שמח וצבעוני -
לקבלת עידכונים על פוסטים חדשים, ראיונות להשראה ולוחות חומרים חדשים הרשמו לניוזלטר DESIGN PLAY - GROUND BLOG
Kommentare