סוף סוף סוף סוף הלכתי לראות את התערוכה "ז'ה טם רונית אלקבץ", שמוצגת במוזיאון העיצוב בחולון. רגע לפני סגירתה, רצתי לבקר בתערוכה כי לא יכולתי לפספס אותה. למה הייתי חייבת ללכת אתם שואלים? הסיבה האמיתית היא שזה חלק חשוב מאוד בעבודה שלי ואני מנסה ללכת לכמה שיותר תערוכות, מוזיאונים, גלריות ומייצגים שמסקרנים אותי. אבל הפעם שמתי לב שאני לא מרגישה צורך דחוף לבקר בתערוכה ודחיתי את הביקור עד לימים האחרונים לפני סגירתה.
ז'ה טם רונית אלקבץ, מוזיאון העיצוב - צילום: מיכל מונטג
בזכות או בגלל? בזכות הרשת החברתית, שקשה מאוד להמלט ממנה, אני נחשפת לכמות אדירה של אינפורמציה שמעניינת אותי ובזכותה אני לומדת ומכירה המון דברים חדשים וטובים. הפייסבוק והאינסטגרם הם שטחיי התצפית והצייד שלי, בעיקר בנישה של האומנות והעיצוב שמעסיקים אותי בעבודה היום יומית. בגלל החשיפה האדירה למידע נוצרות גם תופעות לוואי, תחושות של הצפת יתר ועומס מידע. הרבה פעמים אני מרגישה תחושת שובע ומיצוי מהיר של הדברים מבלי אפילו להכיר אותם באמת ומקרוב. למה בדיוק אני מתכוונת אתם שואלים? התערוכה "ז'ה טם רונית אלקבץ" היא דוגמה מצויינת לתיאור המצב הזה.
ז'ה טם רונית אלקבץ, מוזיאון העיצוב - צילום: מיכל מונטג
ראיתי הכל! מהרגע שהתערוכה נפתחה במוזיאון העיצוב, נחשפתי בדרך עקבית וממש לא מבוקרת, להמון המלצות ותמונות ששותפו על ידי מבקרים בתערוכה. צילומים מהתערוכה שטפו את מסך המחשב והנייד שלי, הרגשתי שכבר ראיתי הכל דרך המסך! לפעמים אני רוצה לחזור לימי הביניים של המוזאונים בהם היה אסור לצלם במוזיאון. תקופות בהם יכולתי "כאילו" לגלות דברים חדשים מבלי לקבל עליהם מיליון "פרומואים" שיוצרים ציפייה כל כך גדולה ובדיוק כמו הביטוי המוכר "כגודל הציפייה גודל האכזבה".
ז'ה טם רונית אלקבץ, מוזיאון העיצוב - צילום: מיכל מונטג
קהות חושים: לאחר שראיתי את התערוכה מכל מיני זוויות שונות שצולמו על ידי אנשים שונים, חשבתי לעצמי: מה הטעם לבקר בתערוכה בכלל?! כמו בהרבה מקרים דומים יתכן מאוד שבסופו של דבר אני אתאכזב וארגיש תחושת החמצה. תחושת החמצה על-כך שלא היה מספיק מעניין, לא חידש לי כלום ובעיקר לא ריגש אותי. תחושה לא נעימה של קהות חושים.
ז'ה טם רונית אלקבץ, מוזיאון העיצוב - צילום: מיכל מונטג
סינון ומיון: העיסוק היום יומי שלי כמעצבת, מצריך ממני לדעת ולהכיר כמה שיותר את שדה העיצוב הרחב. מאגר הידע שלי אף פעם לא מפסיק לעבוד והוא גדל וגדל כל הזמן. כשאני מסתכלת על דברים מסויימים יש לי שיטות סינון ומיון מאוד מהירות ועינייניות. עם החשיפה האדירה לעולם היצירה נבנתה אצלי מערכת ביקורתיות מפותחת ולצערי הרבה פחות מתלהבת.
ז'ה טם רונית אלקבץ, מוזיאון העיצוב - צילום: מיכל מונטג
באתי להתאכזב! קיבלתי המלצות חמות ומפרגנות מאוד על התערוכה מחברות טובות שאת דעתן אני מחשיבה, אבל עדיין התלבטתי כי באמת לא רציתי להתאכזב. בסופו של דבר לא יכולתי לפספס את התערוכה ומספר ימים לפני שהיא נסגרה סופית, הגעתי. החלטתי מראש שאני מנמיכה את כל הציפיות, בידיעה שכנראה זה יהיה פושר. כן, באתי להתאכזב!
ז'ה טם רונית אלקבץ, מוזיאון העיצוב - צילום: מיכל מונטג
חוויה טובה! אני לא יודעת עם הטקטיקה הזאת היא נכונה אבל אין ספק שהיא עזרה לי להיכנס לתערוכה יותר רגועה, פשוט לבוא ולחוות חוויה. וזאת אכן היתה חוויה. חוויה טובה! טובה מאוד! תערוכה שהצליחה להפתיע אותי, לסקרן אותי, לדבר אלי ובעיקר לרגש אותי. תחושות שלא קל לעורר בי בקלות רבה. הביקור בתערוכה הצליח להמשיך וללוות אותי גם אחרי היציאה מדלתות המוזיאון. ההתרגשות כל כך שימחה אותי, כי היא הצליחה להעיר ולחדד את החושים שלי ולעבור את מערכת "הביטחון" הקשה והביקורתית שלי, ובגדול!
ז'ה טם רונית אלקבץ, מוזיאון העיצוב - צילום: מיכל מונטג
בשבוע בו ביקרתי במוזיאון העיצוב, ביקרתי גם בעוד כמה מקומות שהצליחו לגרום ללב שלי לקפוץ ולהתרגש ועל כך עוד אספר בקרוב. בינתיים אתם מוזמנים להמשיך לעקוב אחרי גם בפייסבוק ובאינסטגרם.
ז'ה טם רונית אלקבץ, מוזיאון העיצוב - צילום: מיכל מונטג
ספרו לי האם גם לכם יש מערכת ביקורתיות נוקשה? ואם כן, איזו חוויה הצליחה לחדור דרכה ולהפתיע אתכם לטובה לאחרונה?
לקבלת עידכונים על פוסטים חדשים, ראיונות להשראה ולוחות חומרים חדשים הרשמו לניוזלטר DESIGN PLAY - GROUND BLOG
Comments